בשבוע האחרון התפרסמו נתונים המצביעים על עליה בשיעור הגירושין בשנה שחלפה. באחת מתחנות השידור פנו אלי וביקשו שאנסה להסביר את ה"בעיה". מבחינתי, גירושין, אינם מוגדרים באופן גורף כ"בעיה" לעיתים הם הפתרון הפחות רע לבעיות זוגיות קשות. אלא ששיעור הגירושין הגבוה, מעלה אצלנו כמטפלים, תהיות באשר למימדי התופעה. מובן שחלק מההסברים קשורים למצב כלכלי משופר המאפשר בחירה מחודשת של הקשר, רמת מודעות גבוהה יותר ודגש על איכות החיים האישית, לגיטימציה חברתית להזדמנות שניה, ועוד. עם זאת קשה להתעלם מהתחושה, לפחות כפי שעולה במסגרת הטיפול כי יותר מידי אנשים מתחתנים וגם מתגרשים מהסיבות הלא נכונות.
זוגות רבים מגיעים אלינו לאחר מספר שנים של נישואין, וכאשר נבדקת ההיסטוריה של הקשר הזוגי, עד מהרה מתברר שהיו בעיות וקשיים עוד טרם הנישואין, ולעיתים החתונה היתה ניסיון לתקן או לפתור אותם, לעיתים הולדת הילדים היתה ניסיון המשך, שכמובן כשל גם הוא. הנישואין היו תוצאה של לחצים חיצוניים, של פחדים מפני הלבד, של ניסיון לרצות את האחרים, של ציפייה כי הבעיות יפתרו בהמשך.
בה בעת אנו נתקלים בזוגות שמתגרשים מהסיבות הלא נכונות, אותם אלו, שמצפים כי גירושין מבן/ת הזוג יאפשרו גם גירושין "מהבעיות" שבחלקן הגדול שייכות אליהם, כפי שאמרה אחת הנשים שביקשו להיפרד: "אני משוכנעת כי אילו רק הייתי נפרדת ממנו, חיי היו נראים אחרת, טובים ושלמים יותר". לצערנו, מתברר לעיתים קרובות כי בעיות לא רק שלא נפתרות, לעיתים מחמירות, ולעיתים משחזרות עצמן אחת לאחת בקשר הבא. אנו פוגשים לא מעט זוגות בפרק ב' המשחזרים באופן כמעט מדוייק את הבורות אליהם נפלו בפרק א', כאילו דבר לא נלמד.
ההמלצה על המשך הקשר או סיומו, אינה חלק מתהליך של טיפול זוגי. טיפול זוגי מוצלח אינו בהכרח זה המסתיים כאשר בני הזוג צועדים מאושרים אל השקיעה. טיפול זוגי יעיל, יהיה זה שיאפשר לשני בני הזוג להבין ולהיות מודעים לקשיים, למקורותיהם, לאחריות האישית, ולתהליכים שהובילו לכשלים בבניית הזוגיות. ההחלטה על המשך הנישואין או גירושין, תוכל להגיע ממקום אמיתי של בחירה, כלומר, ממקום של מודעות, הבנה והתייחסות לרווחים כמו גם למחירים ולוויתורים הכרוכים בכל דרך בה יפנו.
